בנם של נזימה ויצחק. נולד בשנת תרצ"א (1931) בבגדד, בירת עיראק. אח של דליה (נג'יה).

שפיק גדל והתחנך בבגדד, עיר הולדתו. ילד חרוץ ובעל תושייה, חביב על הבריות. בנעוריו עבד אצל דודו סאלח בחנות תפירה ברחוב הראשי בעיר. השתייך עם דודו לתנועה הציונית ששליחיה פעלו במחתרת להקניית חינוך עברי-ציוני ליהודים, וסייעו בעלייה לארץ ישראל ובהמשך למדינת ישראל שזה עתה קמה.

באחד הימים, במסגרת חיפוש שגרתי אותו ערכה המשטרה בבתי יהודים בעיר נתפסו בביתו של סאלח חומרים כתובים מהארץ ובהם חומרי לימוד של התנועה הציונית וכתבים נוספים. שפיק וסאלח נלקחו למאסר של שבועיים, בתום התקופה הובאו בפני שופט ונשפטו מבלי שניתנה להם הזכות להגן על עצמם לקנס של שלוש-מאות דינר. לאחר ששולם הקנס, הם שוחררו ממאסר.

בשנת 1951, כשהוא בן עשרים עלה ארצה עם בני משפחתו במסגרת "מבצע עזרא ונחמיה". הם שוכנו תחילה במחנה "שער העלייה" במערב חיפה וכעבור זמן קצר עברו למעברת "סאקיה" באזור בקעת אונו. בזמן שחיו במעברה עבד לפרנסתו בעבודות הבניין ובסלילת כבישים.

הוא התגייס לצה"ל ושובץ לחיל השריון. חש תחושת שליחות כשאהבת הארץ ורצונו להגן עליה ועל תושביה פועמים בו. עם סיום שירותו הסדיר, המשיך בשירות מילואים פעיל.

בשנת 1961 נישא לדליה. השניים הקימו בית חם ואוהב ובמרוצת השנים נולדו להם שתי בנות ובן – מרים, אליס ואיציק. היה איש משפחה מסור, דאג לרווחת ילדיו. בתחילה המשפחה גרה ברמת אביב ומשם עברו לפתח תקווה ובהמשך לאשדוד.

במסגרת שירות מילואים השתתף במלחמת ששת הימים ביוני 1967, שירת בחטיבת האספקה שדאגה לאספקת דלק ותחמושת לכוחות השריון בגזרת סיני.

עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973 התגייס לחטיבת המילואים של השריון והשתתף בקרבות בדרום.

במהלך הקרבות חלה במחלה זיהומית, פונה לקבלת טיפול ראשוני בבסיס רפידים שבסיני ומשם הועבר לבית החולים בתל השומר. הוא נזקק לטיפול ממושך לאור פגיעה במערכת חיוניות בגופו ואושפז לתקופה ארוכה.

שפיק הוכר כנכה צה"ל. לאחר שחרורו היה נחוש לחזור לשגרת חייו ולעבודתו. גישתו לחיים הייתה אופטימית. חכם ובעל יוזמה, גילה תושייה בפתרון בעיות ולא נתן למכשולים שבדרך למנוע ממנו ליהנות ממנעמי החיים ומבילוי עם בני משפחתו וחבריו.

אוהביו סיפרו כי "אישיותו כללה שילוב נדיר של חוכמה, צניעות ונועם הליכות. הקרין חום ואהבה לסביבתו בכל עת. בכל מקום בו עבר בתחנות חייו, שבה את לב כל הסובבים אותו ורכש חברים רבים".

במרוצת השנים, לאור התדרדרות במצבו הבריאותי עבר השתלת כליה. ההשתלה הוכתרה כהצלחה והוא התמיד בהליך השיקום, חדור מטרה לשוב לשגרת חייו ולעצמאותו.

שפיק זכה להיות סב לעשרה נכדים. אהבתו אליהם הייתה רבה וכל רגע במחיצתם גרם לו הנאה מרובה.

שפיק ספחה נפטר ביום ז' באייר תשע"ג (16.4.2013). בן שמונים ושלוש בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין בנס ציונה. הותיר אחריו אישה, שתי בנות ובן, נכדים ואחות.

על מצבתו כתבו אוהביו: "אוהב אדם וחיים".